דיספלזיה של מפרק הירך בכלבים — מדריך מלא

מהי דיספלזיה של מפרק הירך

דיספלזיה של מפרק הירך (Hip Dysplasia) היא מצב אורתופדי תורשתי שבו מפרק הירך לא מתפתח כראוי. במקום שכדור הירך ישתלב בצורה חלקה בגומה, יש אי-התאמה שגורמת לחיכוך, כאב ודלקת.

זוהי אחת הבעיות האורתופדיות הנפוצות ביותר בכלבים, במיוחד בגזעים גדולים וענקיים. המחלה מתפתחת בדרך כלל בגיל צעיר ומחמירה עם הזמן.

גזעים בסיכון גבוה

גזעים גדולים וענקיים נמצאים בסיכון הגבוה ביותר:

• גרמן שפרד — מהגזעים עם השכיחות הגבוהה ביותר
• לברדור רטריבר וגולדן רטריבר
• רוטוויילר
• ברנר זננהונד
• סנט ברנרד ומסטיף
• בולדוג אנגלי וצרפתי

עם זאת, גם כלבים בינוניים וקטנים יכולים לפתח דיספלזיה, אם כי בשכיחות נמוכה יותר.

סימנים וגילוי

הסימנים עשויים להופיע כבר מגיל 4-6 חודשים, אך לעיתים מתגלים רק בגיל מבוגר יותר:

• קושי לקום אחרי שכיבה או מנוחה
• צליעה בגפיים האחוריות
• "ריצת ארנב" — שתי הרגליים האחוריות נעות ביחד
• חוסר רצון לקפוץ, לעלות מדרגות או להיכנס לרכב
• ירכיים צרות — ירידה במסת השריר של הירכיים האחוריות
• כאב בנגיעה באזור הירכיים
• צליל "קליק" מהמפרק

אבחון וטיפול

אבחון: צילום רנטגן (תחת הרדמה) הוא הבסיס לאבחון. ניתן לבצע צילום PennHIP כבר מגיל 16 שבועות לזיהוי מוקדם.

טיפול שמרני:

• שמירה על משקל תקין — השמנה מחמירה את המצב משמעותית
• פעילות גופנית מותאמת — שחייה מצוינת (אין עומס על המפרקים)
• תוספי מפרקים — גלוקוזמין וכונדרויטין
• משככי כאבים ונוגדי דלקת (בהנחיית וטרינר)
• פיזיותרפיה וידרותרפיה

טיפול כירורגי: במקרים חמורים — החלפת מפרק ירך מלאה (THR), כריתת ראש הירך (FHO), או אוסטאוטומיה. ההחלטה תלויה בגיל הכלב, חומרת המצב ותקציב.

מניעה

לא ניתן למנוע דיספלזיה לחלוטין בגזעים עם נטייה גנטית, אך ניתן להפחית את הסיכון:

• בדיקות גנטיות להורים — קנו רק ממגדלים שמבצעים בדיקות ירכיים להורים
• תזונה מתאימה לגורים — הימנעו ממזון עשיר מדי שגורם לצמיחה מהירה מדי
• משקל תקין — שמירה על משקל בריא כל החיים
• פעילות מותאמת — הימנעו מפעילות אינטנסיבית בגורים (עד גיל שנה)
• משטחים — הימנעו ממשטחים חלקלקים בבית בזמן שהגור גדל