פחדים וחרדות אצל כלבים

כולנו נתקלנו בלא מעט פעמים בסיטואציות אשר הכלב שלנו מגיב בצורה לא נורמלית ואחרת מהמצב הנינוח והרגיל שלו, רואים את זה לפי שפת הגוף. התרחקות של הכלב מהגורם המאיים או הסתערות קדימה לעבר הגורם המאיים, נביחות וכו'.

לדוגמא – כלב מבחין בכלב אחר ונובח עליו בלי הפסקה או בורח לכיוון השני.
דוגמא נוספת – כלב שלא מוכן להיכנס לרכב ומנסה להימנע ולהימלט ועוד המון סיטואציות שבטח חוויתם. מתסכל אה? מצד אחד אנחנו רוצים להמשיך בדרכנו בטיול או להיכנס כבר לרכב ולהתחיל בנסיעה ומאוד מתוסכלים כי הכלב עוצר בעדנו, ומצד שני הסיטואציה חייבת להיפתר כי לנו כבר קשה להיות סבלניים לזה, וגם לא כ"כ כיף לראות את הכלב שלנו בסיטואציה הזו.

חשוב מאוד שיהיה לנו אכפת ממה שהכלב מרגיש וחווה, וברגע שנהיה מודעים למצבים הללו נוכל לצפות את העתיד וגם ללמוד איך להתמודד בכל סיטואציה ומה לעשות בכדי להפחית את הפחד או החרדה של הכלב. הטיפול בבעית הפחד או החרדה של הכלב חשוב לאיכות החיים של הכלב ובעליו.

דוגמא לשפת הגוף – סימני הרגעה

שפת הגוף של הכלב בשלב סימני ההרגעה זה כאשר הכלב עדיין בסף פחדחרדה יחסית נמוך ובעצם מנסה "להרגיע את עצמו" או לומר לנו (או לכלב שמולו) שלא נוח לו בסיטואציה.
דוגמאות לסימני הרגעה – ליקוק שפתיים, פיהוק, גירוד, הרחת הקרקע, ניעור, או הימנעות – הכלב מנסה להתרחק מהגורם המאיים, מסיט מבט, מתחבא, אוזניים משוכות לאחור, זנב בין הרגליים ועוד.

הסיבות האפשריות לפחד/חרדה?

חוסר חשיפה, טראומה (סיטואציה שקרתה והייתה מאוד לא נעימה לכלב) או גנטי. לפעמים יש שילוב של כמה סיבות הסביבה בה הכלב חי משפיעה מאוד על החרדה הפחד של הכלב שיכול להתפתח בסביבה לא נכונה או חוסר חשיפה לבחוץ, אנשים, כלבים, מכוניות, רעשים, רכב וכו'.

ולכן מאוד חשוב לגלות אחריות ולשים לב לכל הדברים הללו. יש להפגיש את הכלב עם כלבים שמקנים לו בטחון, שלא מגלים תוקפנות או מלחיצים או נבחנים וברמת אנרגיה נכונה לכלב שלכם. חשיפה לבני אדם מכל הגילאים (ילדים תינוקות זקנים נכים וכו').

חשיפה למקומות מלחיצים כמו העיר, רחובות צפופים יותר או פחות, ים, פארק, בתים של אנשים אחרים. 
חשיפה להמון דברים מומלצת כבר מהגורות וחשובה מאוד. הגור לומד להכיר את העולם וסביר להניח שאם הגור יחשף לכל הסיטואציות הללו מגיל צעיר הסיכוי שהכלב יפתח חששות ופחדים או חרדות קטן יותר.
גם כלב בוגר שאימצנו רק עכשיו שבא עם "תיק משלו" וחרדות ופחדים שהתפתחו עם השנים ולפי ההיסטוריה שלו- אל חשש, גם בפחדים הללו אפשר לטפל ולעזור לכלב. אולי לא ברמת העלמת הפחדהחרדה לגמרי אך אפשר להפחית את סף הרגש. 

כיצד נטפל בפחד או החרדה של הכלב?

השיטה העיקרית לטיפול היא התניה קלאסית. 
התניה קלאסית היא קישור הנוצר בין שני אירועים הבאים זה אחר זה. 
לדוגמא – שהכלב רואה שאנו מחזיקים את הרצועה שלו הוא מתרגש מאוד וצופה שניקח אותו לטיול ומגיב בהתאם.

אז איך ההתניה הקלאסית יכולה לעזור לנו בטיפול הפחד או החרדה?

שינוי הרגש מפחד לשמחה או לפחות להפסקת הפחד ולהתעלמות מהגורם המאיים זוהי המטרה הסופית. בכדי להגיע למטרה זו ישנה דרך לעשות עם המון סבלנות וסובלנות והתמדה בתהליך. זה יכול לקחת ימים בודדים או שבועות או חודשים. תלוי ברמת הפחד או החרדה של הכלב שלכם.

לדוגמא – הכלב שלנו מאוד פוחד מכלבים אחרים ומגיב בשפת גוף לחוצה ומפוחדת ולא מפסיק לנבוח אל מול הכלב שמולו בזמן הטיול. הסיטואציה מאוד לא נעימה לבעלים ולכלב מה שגורם לנו למשוך בחוזקה ברצועה ולעיתים גם להרים קול ולצעוק על הכלב שאסור לו לעשות את זה ולמהר לקחת אותו לכיוון אחר, או לחילופין להמשיך ללכת לכיוון הכלב האחר וכך אנחנו מגבירים את הפחד או החרדה של הכלב שלנו ויכולים להביא את הסיטואציה לידי התפרצות. 

כלב שמקבל עונש (המשיכה ברצועה או זה שצעקנו עליו) בכל פעם שהוא מתקרב לכלב אחר ומקשר נוכחות כלב אחר עם כאב – מתחיל לפחד מכלבים. לפי ההיגיון של הכלב – בכל פעם שראיתי כלב אחר קרה משהו מאוד לא נעים והתגובה הטבעית שלו זה לפרוק את הסטרס באמצעות נביחות ולנסות להרחיק את הכלב האחר בשפת הגוף שלו.

לפני שנטפל בבעיה אנו חייבים להקשיב לשפת הגוף של הכלב ולקבל החלטות נכונות.
למשל – אם הכלב מפגין סימני הרגעה (ליקוקי שפתיים, פיהוק, ניעור…) כשהוא רואה את הכלב האחר במדרכה שממול – עדיף לא ללכת לכיוון הכלב השני אלא להתרחק לכיוון אחר.

אם לא היינו נשמעים לכלב שמנסה לומר לנו שהוא לא כ"כ רוצה להתקרב לכלב האחר, היינו ממשיכים ללכת ומתעלמים מסימני ההרגעה ולבסוף הכלב ככל הנראה היה מתפרץ לעבר הכלב השני כי הוא עבר את סף הרגש שלו ואין לו ברירה, הרי אנחנו אלה שמחזיקים אותו ברצועה הכרחנו אותו להתקדם קדימה.

אז מה כן לעשות?

בזמן הטיול כשאנו נתקלים בגורם המאיים שאנו יודעים שיכול להפחיד את הכלב, כשהוא עדיין רחוק מאיתנו ומהכלב וכשהכלב עדיין רגוע, (כל כלב יגיב אחרת למרחקים לכן יש לשים לב ולהחליט מאיזה מרחק הכלב מגיב לגורם המאיים) יש לתת חטיפים טעימים מאוד!!
(גבינה צהובה, בשר או כל מה שהכלב שלכם ממש אוהב) עד כאשר אנחנו עוברים את הגורם המאיים ועד שכבר הוא מחוץ לטווח הראייה של הכלב שלנו.
"בר פתוח" – "בר סגור".

חשוב מאוד מאוד לשים לב לפני שאנו מתחילים לתת את החטיפים שהכלב הוא זה ששם לב לגורם המאיים מולו ולא רק אנחנו, כי רק כאשר הכלב שם לב לגירוי השלילי זה הזמן הנכון למתן החטיפים – קישור בין סיטואציות, התניה קלאסית זוכרים? שני אירועים הבאים זה אחר זה.
גורם מאיים = חטיף טעים = משהו טוב ולא מפחיד.

אם רק אנחנו נשים לב לגורם המאיים לפני הכלב ונתחיל לתת את החטיפים הכלב יקשר בין החטיף לבין מה שהפחיד אותו עד עכשיו. מה שיצור לנו "הרעלה" של החטיף ונעשה את ההפך ממה שרצינו.

לסיכום:

ישנן הרבה שיטות לטיפול בחרדות ופחדים אצל כלבים וניתן לשלב ביחד עם ההתניה הקלאסית חיזוקים חיוביים על התנהגויות רצויות. 
בתהליכים מורכבים אשר הכלב נמצא בסף פחד או חרדה גבוה מומלץ לעבור את התהליך בצמוד למאלף כלבים מקצועי.

התהליך יכול להיות מתסכל, אבל זכרו את המטרה החשובה, שיפור איכות החיים שלכם ושל כלבכם מניעת בעיות התנהגות עתידיות ואת הסיבה החשובה מכל- החבר הכי טוב שלכם שאנחנו כ"כ אוהבים צריך אותכם, גם אנחנו אותו 🙂 שיהיה המון בהצלחה.